מאגרי הגז האדירים שנמצאו במים הכלכליים של ישראל נחשבים לאחת מהתגליות המשמעותיות ביותר בעולם בעשור האחרון. גז זה יכול להזניק את ישראל לפסגות אנרגטיות שאינה מכירה ולהפוך אותה לשחקנית מפתח משמעותית במזרח התיכון, אולם בישראל כמו בישראל הנושא הופך מורכב מיום ליום.
אתחיל במוסכמות:
הגז הישראלי, על פי חוק וכמו כל משאבי הטבע של ישראל, שייך קודם כל למדינה ולאזרחיה. הוא אינו שייך ליצחק תשובה ("דלק") או לנובל אנרג'י, שקיבלו רישיון מוגדר לקדוח ולמכור אותו בלבד ולא בעלות עליו. גם בנימין נתניהו בהתבטאות מלפני כ-3 שנים אמר זאת: "התגליות הנוכחיות של מצבורי הגז הטבעי בים שייכות לעם ישראל, וחשוב ביותר שעם ישראל ייהנה מהן" (ישיבת ממשלה, 11.6.2012).
אם כך, הגז שייך לכולנו ולכאורה הכל טוב ויפה. דלק ונובל אנרג'י תפתחנה את שדות הגז שקיבלו ברישיון, חלק מהגז תזרמנה לישראל וחלק תייצאנה בהתאם להחלטות הממשלה, תפרשנה מיסים בהתאם להחלטות ועדת שישנסקי א' וכך תוכל ישראל ליהנות מאוצרות הגז שלה.
אז זהו, שלא!
מאז התגלה הגז לראשונה ב–1999 ועד גילוי מאגר תמר ב-2009 ומאגר לוויתן ב-2010, התגבש בארץ מונופול ששולט על 98% מעתודות הגז הישראלי (ועל 90% משטחי החיפושים בים). במונופול שולטות נובל אנרג'י האמריקאית באמצעות המנכ"ל שלה ביני זומר, יחד עם חברת "דלק" של יצחק תשובה ובהנהגתו של גדעון תדמור, יו"ר דלק קידוחים ומנכ"ל אבנר.
המונופול נוצר בסביבה רגולטורית חלשה שאין בה כמעט מעורבות ממשלתית: מדינת ישראל לא מתערבת במשק הגז, ובכך היא דומה יותר למדינות העולם השלישי כמו ניגריה ומערב אפריקה, מאשר למדינות המפותחות, שם הממשלות מעורבות מאוד. ראו ערך נורווגיה.
כך בשנת 2012 הוכרז מאגר תמר כמונופול, ובדצמבר 2014 הודיע הממונה על ההגבלים העסקיים, דיוויד גילה, ששותפויות הגז (נובל ודלק) הן קרטל שיצרו "הסדר כובל".
מה המשמעות של מונופול שכזה?
ברמה הכלכלית, הכוח העצום של המונופול מאפשר לו למכור את הגז של כולנו לצרכנים שונים במחיר מופקע. לדוגמה, כשהגז המצרי עוד זרם לישראל ועלה $2.5 ליחידת אנרגיה, מחירו של הגז הישראלי היה זהה. גם כשהמחיר המצרי עלה ל-$4.5 מכרה אותו שותפות הגז הישראלית באותו מחיר. אך ברגע שהגז המצרי הפסיק לזרום לישראל ותמר הפכה למונופול, האמירו המחירים לשחקים.
לראיה שני דו"חות בינלאומיים שהזמינה רשות החשמל שקבעו נחרצות שמחיר הגז בארץ, לגבי מדינה המפיקה אותו בעצמה, הוא מהגבוהים בעולם. דו"ח שחיבר סרג'יו אסקארי, לשעבר יו”ר רשות החשמל והגז באיטליה, עבור רשות החשמל, קבע באופן חד משמעי כי ניתן להוזיל את הגז הנמכר בישראל באופן מיידי ב–25% (כלומר, $4.6 לערך ליחידה), מבלי לפגוע בכדאיות הכלכלית של מיזמי הקידוחים.
יתרה מזאת, אסקארי מצא שהתשואה הממוצעת של שותפות הגז במאגר תמר, בהתבסס על החוזים שנחתמו עם לקוחותיהם, צפויה להגיע ל-22%-23%, בעוד שהממוצע העולמי הוא 8%-10%. מדובר בנתון מהותי: המאגרים בישראל רווחיים בצורה יוצאת דופן, זאת מכיוון שהממשלה מאפשרת למונופול לגבות מחירים מופקעים.
בביקורו בארץ בחודש ינואר השנה התבטא אסקארי ואמר: "שוק הגז הטבעי אצלכם הוא לא היחיד בעולם שנשלט בידי מונופול, אבל הוא היחיד שהמונופול בו לא מפוקח בכלל. זה לא רק שאין תחרות – אין לכם עדיין רגולציה, אין פיקוח על המחירים, אין חברה ממשלתית שרוכשת את הגז, אין לכם אף אחד מהכלים שבהם משתמשות ממשלות בעולם כולו כדי לטפל במונופול" (דה-מארקר, 8.6.2015).
במילים אחרות וזהירות אמר אסקארי – הבלגן אצלכם חוגג.
גילוי הגז הטבעי היה צריך להיות ברכה גדולה לישראל שמצויה בבידוד אנרגטי מוחלט ובסיכון גיאופוליטי מתמיד, אלא שבמקום לשמור את הגז לשימוש צרכני המדינה (חברת החשמל, מפעלים ותעשייה, ענף התחבורה וכיו"ב), ועל מנת להגיע לעצמאות אנרגטית מוחלטת על כל משמעויותיה הגיאופוליטיות, העדיפה המדינה לאפשר יצוא של 40% מהגז.
נשיאה לשעבר של חברת "shell-ארה"ב" (אחת מחברות האנרגיה הגדולות והידועות ביותר בעולם), ג'ון הופמייסטר, שביקר בישראל, אמר את זה במפורש: "למען ביטחונה של ישראל, עליה לשמור את הגז הטבעי שהיא מצאה במדינה ולהסב כל מה שהיא יכולה להפעלה בגז" (גלובס, 31.5.2015).
במסמך שהגישה התאחדות התעשיינים לקראת השימוע הציבורי על מתווה הגז בחרה התאחדות התעשיינים להטמין ראשה בחול בכל הנוגע לתעריף שבו הגז יימכר לנציגיה ע"י המונופול. עם זאת, ההתאחדות דרשה להגביל כל יצוא של גז למעט למצרים ולירדן עד שתובטח תוספת גז לתעשייה הישראלית.
בעניין המחיר כתבה ההתאחדות כי היא תשמח לכל הורדה במחיר הגז, ואולם כל עיכוב משמעותי בפיתוח לווייתן שייגרם עקב הדיון במחיר — יסב לכלל המשק יותר נזק מתועלת. בכך התעלמה ההתאחדות מטענות מצד תעשיינים שכבר חוברו לגז, שלפיהן המחיר הגבוה מקשה עליהם להתחרות בעולם. ההתאחדות כתבה כי: "מחירי הגז הטבעי בישראל מאפשרים לתעשייה הישראלית להתחרות" (עמדת התאחדות התעשיינים למתווה להסדר משק הגז הטבעי, 21.7.2015).
ההתאחדות התייחסה במסמך לכך שמחיר הגז נמוך בשיעור ניכר ממחירי הדלקים שבהם משתמשת התעשייה, אך גבוה מהמחיר שנקבע לפני אימוץ המלצות ועדת ששינסקי. לדברי אמיר חייק, מנכ"ל ההתאחדות, יעדיפו התעשיינים לקבל את הגז במחירו הנוכחי ולדון עם שותפות הגז על הורדת מחירו בעתיד.
אלא שחייק כנראה שכח שמדובר במונופול שכל הניסיונות לרסן אותו כשלו (הממונה על ההגבלים "התפוטר", מנהלת רשות החשמל פוטרה) וככל הנראה כל דיון עתידי מולו, להורדת מחירי הגז נדון לכישלון.
כפי שהדברים נראים נכון להיום מדינת ישראל הכשירה מונופול אשר השלכותיו הקשות על המשק צפויות להשפיע למשך שנים ארוכות מאד, ואינני נכנס כאן לדיון על האופן בו התקבלו ההחלטות, על הדרך המבזה בה דנה הממשלה על מתווה הגז במחשכים של הקבינט המדיני ביטחוני (ממתי משק הגז כפוף להחלטות של קבינט שמטרתו בין היתר לקבוע אם לצאת למלחמה נגד מדינת אויב…) ועל הסיכון האמיתי לדמוקרטיה, די לקרוא את מה שאמר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, ולהבין עד כמה הדברים חמורים.
המדינה גרמה למאות אלפים לצאת לרחוב ולהביע את עמדתם על "קומבינת הגז" ונראה שהלחץ הציבורי עשה את שלו. הדיון במתווה הגז בכנסת נדחה למושב החורף, נכון לכתיבת שורות אלה התפרסם שהמו"מ שניהלה המדינה על המתווה עם קברניטי המונופול עלה על שירטון וכי סגן נשיא נובל אנרג'י עזב את הארץ.
תקוותי כי הממשלה תשכיל להבין שהגז הוא של כולנו ולא ניתן להעשיר את כיסיהן של חברות פרטיות על חשבון אזרחי המדינה והמשק כולו. אם לא תשכיל לעשות כן הברכה תהפוך לקללה.
לעדכונים שוטפים, להרשמה למנוי וליעוץ בנושאי סביבה ובטיחות, אתם מוזמנים לפנות אלינו – info@ehs-regulation.co.il
עו"ד אריאל אלסנר, 11.8.2015
עוסקת במידע משנת 2009 ובעלת חברת dignet המספקת שירותי מידע ותוכן.
בוגרת לימודי מידענות של היחידה ללימודי המשך בטכניון. מתמחה ברגולציה ובעלת ניסיון רב בהכנת מגוון סקרי שוק, דו"חות, ניוזלטרים ומצגות הדרכה.
