חוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם), התשע"ב-2012, שנכנס לתוקפו בינואר 2013, נועד לרכז מידע אודות פליטות והעברות של חומרים מזהמים ופסולת של מפעלים ועסקים שונים. מטרתו העיקרית של החוק היא להגביר את שקיפות המידע הסביבתי בישראל וליידע את הציבור על הכמות, הסוג ומיקום הפליטות של המזהמים. מטרות נוספות של החוק הן לעודד מפעלים להפחית פליטות והעברות של חומרים מזהמים ופסולת לסביבה וכן ליצור כלי מסייע לקבלת החלטות, למחקר ולקביעת מדיניות מקיימת המבוסס על צדק סביבתי.
החוק מציב בפני מפעלים רבים רגולציה חדשה ומחמירה, שמשמעותה שקיפות כמעט מוחלטת של הנעשה בתחום הפליטות, ההזרמות והשחרור של כלל החומרים בתהליכים השונים המתבצעים אצלם. מאמר זה סוקר, על קצה המזלג, את עיקרי החוק, את סדרי הזמנים שהוא קובע, את החובות החלים על המפעלים והעסקים המחוייבים בדיווח ואת הסנקציות העומדות אל מול חובות אלה.
לוחות הזמנים
בעל מפעל מחוייב למסור אחת לשנה, ולא יאוחר מתאריך 31 במרץ באותה השנה, דיווח שנתי על הנעשה במפעל לגבי שנת הכספים שקדמה למועד הדיווח.
מאידך, גם הרגולטור, קרי – המשרד להגנת הסביבה והממונה מטעמו, הרשם, מחויב לפרסם מדי שנה ועד ה-1 בספטמבר באותה השנה באתר האינטרט שלו את ה"מרשם" – כלל דיוחי המפעלים. כך יהיו הדיווחים נגישים לכלל הציבור ובשקיפות מלאה. עוד נדרש הרגולטור להעביר דו"ח שנתי, לא יאוחר מיום 31 בדצמבר של אותה שנה, לועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.
מי מחויב בדיווח?
על פי החוק, החובה חלה על כל מפעל וכן על בעליו, שעליו גם לחתום ולהצהיר כי המידע הנמסר בדיווח השנתי הוא אמיתי ומלא.
המשרד להגנת הסביבה פרסם רשימת מפעלים אשר לדעתו מתבצעת בהם פעילות המחוייבת בדיווח. למפעלים עמדה הזכות לפנות ולשכנע את המשרד כי אינם מחוייבים בכך וההחלטה עברה לממונה מטעם המשרד.
על מה מדווחים?
הדיווח הנדרש הוא רחב מאד וכולל, בין היתר:
- את הכמות של כל חומר מזהם שנפלט מכל אחד ממרכיבי הסביבה במפעל (קרקע, אוויר, ים או מקור מים), אם כמות זו שווה או עולה על כמות הסף שהוגדרה.
- את הכמות של כל חומר מזהם שהועבר בשפכים מהמפעל אם כמות זו שווה לכמות הסף שהוגדרה או עולה עליה.
- קיומם של פליטות מחומרים מזהמים במפעל או ממנו או העברה שהם בשפכים, גם אם כמות הפליטה או ההעברה נמוכה מכמות הסף שהוגדרה (ללא פירוט כמויות).
- כמות וסוג הפסולת שהועברה מהמפעל, פירוט הכמות שהועברה לסילוק והכמות שהועברה לטיפול, הגורם אליו הועברה הפסולת וסוג הטיפול או הסילוק שיבצע בה; ולעניין העברה של שפכים – הגורם שאליו הועברו השפכים וסוג הטיפול שיבוצע בהם.
בתוספת הראשונה לחוק מצויינים 114 סוגי חומרים מזהמים המחוייבים בדיווח, החומרים מחולקים לפי יעד הפליטה, פליטות לאוויר ופליטות לקרקע למים ולים. חובת דיווח על חומרים אלה קיימת ללא קשר האם הפליטות מותרות או לא.
המשרד להגנת הסביבה פרסם גם הוראות המפרטות כיצד לחשב את הכמויות הנדרשות בדיווח. הוראות אלה הן מחייבות והחישובים צריכים להתבצע על פיהן, חריגה מאופן החישוב והוראות החישוב המחייבות עלולה לגרור אחריה סנקציה פלילית.
הסנקציות:
כמו בחוקי סביבה רבים שנחקקו במהלך השנים האחרונות, גם בחוק זה נקבעו סנקציות פליליות ובמקביל להן נקבע מנגנון "ענישה" מנהלי (עיצומים כספיים) על מנת לייעל את האכיפה ולהרתיע את המזהמים גם באמצעות שוט כלכלי. החוק אף יצר אחריות מוגברת על תאגידים ועל נושאי המשרה בתאגיד.
כך, בין היתר, אי מסירת דיווח כנדרש, דיווח באיחור או דיווח שאינו נכון, ואפילו דיווח שנעשה שלא על פי השח"מ מהווים עבירות פליליות שהפרתן עלולה להביא לקנסות גבוהים ואף למאסרים.
סיכומם של דברים:
החוק מהווה ביטוי מובהק למגמת הרחבת חובות דיווח וגילוי והגברת השקיפות בעניינים סביבתיים והוא בבחינת עידן חדש לשקיפות הסביבתית, בהיותו מבוסס על מנגנון המתמקד במפעלים האחראים למרבית פליטות המזהמים לסביבה ולמרבית הפסולות המועברות להטמנה או לטיפול. החוק מחייב את המפעלים לדווח על הכמות השנתית של הפסולת והמזהמים הנפלטים על ידם לסביבה באמצעות מערכת חישוב ייעודית ומדוייקת ויוצר מנגנון דיווח שקוף ונגיש מאד לציבור.
יחד עם היותו חוק בעל גוון מובהק לצדק סביבתי ושקיפות ציבורית, מכיל החוק מנגנון ענישה, אשר יחד עם חוקי הסביבה הרבים שראו אור בשנים האחרונות, מטיל אחריות בלתי מבוטלת על נושאי המשרה בתאגידים ומחייב אותם להיות ערניים מאד לטיב הדיווח ואיכותו ולנעשה במפעלם. מניסיון בהשמת חוקים דומים בעולם, הסתבר שהחוק הביא לשינוי מחשבתי ותפיסתי מהותי בניהולם הסביבתי של המפעלים וכל זה הועיל כמובן לחברה כולה.
למידע נוסף אודות היתר רעלים
לעדכונים שוטפים, להרשמה למנוי וליעוץ בנושאי סביבה ובטיחות, אתם מוזמנים לפנות אלינו – info@ehs-regulation.co.il
עו"ד אריאל אלסנר, הנדסת מים גיליון 85, 9.4.2013
עוסקת במידע משנת 2009 ובעלת חברת dignet המספקת שירותי מידע ותוכן.
בוגרת לימודי מידענות של היחידה ללימודי המשך בטכניון. מתמחה ברגולציה ובעלת ניסיון רב בהכנת מגוון סקרי שוק, דו"חות, ניוזלטרים ומצגות הדרכה.
