שימוש בחומרים רעילים עבור פעולות בתעשייה, במחקר, בתרבות ובסקטורים אחרים הוא עניין שכיח.
אך על מנת שאדם או ארגון יוכלו לעסוק בחומרים כימיים וביולוגיים מזיקים כאלה, הוא מחויב להמציא היתר רעלים, מסמך רשמי שניתן על ידי המשרד להגנת הסביבה עם התייחסות של רשות הכבאות וההצלה ושל פיקוד העורף.
מטרתו של ההיתר לאפשר אחסון, אחזקה, שינוע, ייצור וכל שימוש אחר ברעלים אלו עבור הפעילות העסקית, והוא ניתן רק לאחר בדיקת אנשי מקצוע, ביקור במקום העסק, בחינת הסיכונים של העסק ולאחר קביעת דרישות ותנאים לטיפול ברעלים הן בשגרה והן במצבי חירום.
חוק החומרים המסוכנים והיתר רעלים
היתר רעלים ניתן בישראל מתוקף חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993.
התוספת השנייה לחוק מגדירה מהו רעל ומציינת את קבוצות החומרים המסוכנים שנחשבים רעלים (רשימה ארוכה ומפורטת של כלל הרעלים ושל ערכי הסף שלהם מצויה בתקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור) משנת 1996).
חקיקה נוספת שמתייחסת להיתר הרעלים, הפעם מהפן הבטיחותי, מתקיימת מתוקפו של חוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951 על תקנותיו.
סעיפים 2-3 בחוק החומרים המסוכנים מתייחסים לכל נושא רישוי העיסוק בחומרים מסוכנים באופן כללי, ביניהם גם ברעלים, והם מסדירים אילו פרטים יצוינו על ההיתר: סוג העיסוק של בעל ההיתר, הרעלים שהוא רשאי לעסוק בהם ומטרת שימושם.
כמו כן מציין החוק שהמשרד להגנת הסביבה רשאי להתנות את מתן ההיתר בתנאים מיוחדים שיש לקיימם בטרם קבלת ההיתר, ושנועדו להגן על הסביבה ועל בריאות הציבור.
עוד קובע החוק כי ההיתר יינתן לאדם או ארגון שמודע היטב לתכונות המסוכנות של הרעלים וכי תוקפו יעמוד על שנה אחת עד שלוש שנים בהתאם למסוכנות העיסוק, לסוג הרעלים ולכמותם.
ככל שרמת הסיכון של העסק גבוהה יותר, כך תוקף ההיתר קצר יותר. כלומר מי שרמת הסיכון שלו הגבוהה ביותר (A) יינתן לו תוקף של שנה בלבד ומי שרמת הסיכון שלו נמוכה (C) יינתן לו תוקף של 3 שנים.
יש לציין בהקשר זה שעיסוק ברעלים בכמות שאינה עולה על 50 ק"ג, אינו מחויב בהיתר רעלים. יחד עם זאת, אם לארגון יש מספר אתרים, כל אחד מהם מחויב בהיתר רעלים ייעודי.
לחוק החומרים המסוכנים ולחוק ההתגוננות האזרחית נקבעו גם תקנות והוראות אחרות, שחלקן מתייחסות ישירות להיתר הרעלים:
- תקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור), התשנ"ו-1996, שמכילות רשימה של כלל הרעלים.
- תקנות החומרים המסוכנים (אמות מידה לקביעת תוקף היתרים), התשס"ג-2003 – שמסווגות את החומרים המסוכנים לפי רמת הסיכון הנשקפת מהם וקובעות את תוקפם בהתאם לכך ובהתאם לסוג העיסוק ולקבוצה אליה הם משתייכים.
- צו החומרים המסוכנים (אגרת היתר רעלים), התשנ"ז-1997 – שקובע את תעריף אגרת הרעלים שמתעדכן כל שנה בהתאם למדד.
- תקנות ההתגוננות האזרחית (חומרים מסוכנים), התשנ"ב-1991 – שמחייבות את הארגון לדווח על חומרים מסוכנים שברשותו ועל אמצעי הבטיחות הננקטים למניעת נזקים מהם.
- צו ההתגוננות האזרחית (אכרזה על חומרים מסוכנים), התשנ"ה-1995 (מקור, תיקון 1996, תיקון 2000, תיקון 2004, תיקון 2010) – מכיל רשימת חומרים מסוכנים וכמויות הסף שלהם.
תנאים כלליים בהיתר רעלים
קבלת היתר רעלים כרוכה בעמידה בדרישות סביבתיות ובטיחותיות. קיימים שלושה סוגים של תנאים:
- תנאים כלליים, שמחייבים את כל מי שיש לו היתר רעלים לאחסן את הרעלים באופן נאות, להציב שילוט תואם, לנהל פנקס רעלים של קנייה ומכירה של החומרים המסוכנים, להציג גיליונות בטיחות (MSDS) עבור כל רעל, לטפל בפסולת המסוכנת של הרעלים, ולהכין נוהל חירום או תיק מפעל שיורה לעסק כיצד להיערך למצבי חירום.
- תנאים מיוחדים לסוגים מסוימים של פעילויות, למשל תנאים שמיועדים ספציפית למגזר בתי החולים, למגזר ייצור חומרי הגלם לתעשיית הפרמבצטיקה, תנאים לאחסון חומרי הדברה, או תנאים לכל מי שיש לו מאצרות. תנאים אלה כוללים התייחסות לפעילות הייחודית הקשורה לאותו מגזר, בין אם מדובר בחומרים או בפעילויות שרלוונטיים במיוחד למגזר זה, כמו טיפול פסולת רפואית או נוהל פינוי חולים עבור מגזר בתי החולים.
- תנאים מיוחדים ייעודיים לאדם או לארגון ספציפי בהתאם לסוג הפעילות. תנאים אלה נקבעים על ידי הרשויות המוסמכות (המשרד להגנת הסביבה, רשות הכבאות וההצלה ופיקוד העורף) לאחר ביקור בשטח ובחינת העסק ועיסוקו. בדרך כלל תנאים אלה ניתנים למי שהפעילות שלו נחשבת למסוכנת מאוד, ברמת סיכון A לפי תקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור)
בעלי התפקידים בהיתר הרעלים
היתר הרעלים מחייב גם שלושה בעלי תפקידים שעליהם מוטלת האחריות ליישום ההיתר בארגון ולהתנהלות נכונה ותקינה של העיסוק ברעלים מבחינה סביבתית ובטיחותית:
מבקש ההיתר – אדם פרטי, ארגון, חברה או תאגיד שמהווים את המסגרת שבה מתבצע העיסוק בחומרים רעילים. זהו למעשה העסק שאמור לקבל את היתר הרעלים.
בעל ההיתר – בעל הסמכות למלא את דרישות ההיתר. בדרך כלל מדובר במנהל העסק או שותף בו.
אחראי הרעלים – הגורם בעסק שממונה על הטיפול השוטף ברעלים ועל אירועי החומרים המסוכנים בו. אחראי הרעלים צריך שיהיו לו ההשכלה המתאימה והידע על מנת לעסוק ברעלים. האחראי החויב להשתתף בקורס מקצועי ייעודי שיכשיר אותו ויכיר לו את החוק והתקנות שבאחריותו.
אגרת היתר הרעלים – הגשת בקשה ותשלום
בקשה להיתר רעלים ניתן להגיש באופן ידני או מקוון. מילוי בקשה ידנית יבוצע כאשר המבקש עושה זאת בפעם הראשונה או אם קיים עדכון להיתר הרעלים, למשל שינוי בפרטי בעל ההיתר או אחראי הרעלים ותוספת לטבלת הרעלים. אם זהו חידוש בקשה להיתר רעלים אפשר ואצוי להגיש בקשה מקוונת.
הבקשה עצמה כוללת את שם המבקש, מספר זיהוי שלו, מהות העסק, מיקומו ופרטים נוספים לגביו. לאחר מילוי הבקשה יש להגישה לבדיקת הממונה מטעם המשרד להגנת הסביבה במחוז שבו ממוקם העסק, היחידה הסביבתית אליה מוגשת הבקשה דנה בה וקובעת את הסיווג של העסק ובהתאם לכך מנפיקה את השובר לתשלום ואת מספר האגרה. התשלום יבוצע בבנק הדואר. לעומת זאת, חידוש אגרה ניתן לשלם בקלות באמצעות כרטיס אשראי באתר של המשרד להגנת הסביבה שבשנים האחרונות מנגיש ומקל על ארגונים ועסקים לבצע פעולות ותשלומים באופן מקוון.
עלות אגרת הרעלים מתפרסמת בצו החומרים המסוכנים (אגרת היתר רעלים). נכון לשנת 2022 עלות האגרה עומדת על 687 ₪ עבור היתר שתוקפו פחות משנה; 5,503 ₪ עבור היתר שתוקפו שנה אחת; 4,539 ₪ עבור היתר שתוקפו שנתיים; ו-2,270 ₪ עבור היתר שתוקפו 3 שנים. הסכומים מתעדכנים כל שנה ויש לעקוב אחריהם.
לאחר התשלום יש להגיש מסמכים שונים שמופיעים כולם בטופס הבקשה להיתר רעלים וכן את אישור התשלום של אגרת היתר הרעלים. הטופס המלא על מסמכיו צריך להישלח בדואר אלקטרוני או רגיל, ואם מדובר בחידוש, באמצעות המערכת המקוונת.
שימו לב! תהליך קבלת היתר הרעלים או חידושו הינו ממושך יחסית ולכן מומלץ להתחיל בהגשת הטפסים כשלושה חודשים ואף יותר לפני תחילת העיסוק או תאריך החידוש.
עוסקת במידע משנת 2009 ובעלת חברת dignet המספקת שירותי מידע ותוכן.
בוגרת לימודי מידענות של היחידה ללימודי המשך בטכניון. מתמחה ברגולציה ובעלת ניסיון רב בהכנת מגוון סקרי שוק, דו"חות, ניוזלטרים ומצגות הדרכה.
